efiziv@efiziv.co.il

 



הַצִיוּר בִּתְקוּפַת הָרֵנֵסַנְס בְּוֵונֶצְיָה
נכתב עבור "עיניים"
 
אוֹמָנוּת הָרֵנֵסַנְס הֵחֵלה בְּפִירֶנְצֶה, מִשם היא נָפוצה לְכל איטַליָה ואחַר כך גם לְכל אֵירופּה. וֵנֶצְיָה הייתה נְתוּנה מאות שנים לְהשפָּעַת הסִגנון הבִּיזַנְטִי בְּצִיוּר, ולכן הִתפַּתחה בה בִּתקוּפת הרֵנֵסַנְס אַסְכּוֹלַת צִיוּר יִיחוּדית ושונה מזו של פִירֶנְצֶה. אופְיָין השונֶה של שתֵי הערים תרם אף הוא לְהיוָוצְרוּת ההֶבדלים בין האַסְכּוֹלָה הוֵונֶצְיָאנִית (סִגנון הציוּר של וֵנֶצְיָה) לָאַסְכּולה הפְלוֹרֶנְטִינִית (של פִירֶנְצֶה, שנקראה גם 'פְלוֹרֶנְס'): וֵנֶצְיָה הייתה עיר בירה של אִימפֶּריָה ימית מְשַׂגשֶׂגת. חיו בה אנשים מִלאוּמים רבים, סוחרים ותַיָירים רבים פקדו אותה, והיא הייתה נתוּנה לְהשפָּעות תַרבּוּתִיות מְגוּוָנות מאוד; לְעומַת זֹאת בְּפִירֶנְצֶה שלטה משפחה אחת, משפחת מֵדִיצִ'י, והיא שכִּיוְונה אֶת ההִתפַּתחוּת האומָנוּתית של העיר.

האַסְכּוֹלָה הוֵונֶצְיָאנִית הֵחלה בְּהשפעת האומנים בְּנֵי משפחת בֵּלִינִי, ששלטה בה בְּמשך כל המאה החמש עשׂרֵה. סִגנון הציוּר הוֵונֶצְיָאנִי הִתמקֵד בִּצבעים יותר מִבְּקַוֵוי המִתְאָר. יש המַגדירים אֶת ההֶבדל בין האַסכּולות בְּכך שבְּוֵונֶצְיָה שָלט 'סִגְנוֹן הַכֶּתֶם', ואילו פִירֶנְצֶה אוּפְיְינה בְּ'סִגְנוֹן הַקַו'. צַיַיר הָרֵנֵסַנְס הוֵונֶצְיָאנִי האחרון, טִינְטוֹרֵטוֹ, רשם על שלט בַּסדנה שלו: 'הַקַו שֶל מִיכֵּלַאנְגֵ'לוֹ, הַצֶבַע שֶל טִיצְיָאן'.
הבּולֵט בְּצַיָירֵי משפחת בֵּלִינִי היה ג'וֹבָאנִי בֵּלִינִי (1516-1430), וצִיוּרו 'הַמָדוֹנָה בָּאָחוּ' הוא אַחַד הצִיוּרים המְאַפיְינים של אַסכּולַת וֵנֶצְיָה בִּתקוּפָתו. נושֵׂא הציוּר שִגרָתי ודתי בְּעיקרו – יֵשוּ התינוק שוכב על בִּרכֵּי אימו מָרִייָה – אך התמונה מעוררת תחוּשה שהאֵם והתינוק אנושיִים: האֵם יושבת על הקרקע וּמַבּיטה בְּהערצה בִּבנהּ, וּבָרקע נראֶה נוף וֵנֶצְיָאנִי טיפּוּסי ואיכר חורש אֶת השׂדֶה. אומנם מָרִייָה לְבוּשה בִּבגדים בִּשלושֶת הצבעים האופיָינִיִים לה (לבן, אדום וכחול), אך שלא כַּמקוּבָּל בִּתמונות מסוג זה אין הילה לְרֹאשהּ וּלְרֹאש בנהּ, אין מַלאכים סְביבם, ואין תחוּשה של קדוּשה יְתֵרה. הצִבעוֹנִיוּת של הציוּר וניגוּדֵי הגְוָונים מַרשימים הרבֵּה יותר מקַוֵוי המִתְאָר בַּיְצירה, שאינם נראים כלל.
 
 
ג'וֹבָאנִי בֵּלִינִי, 'הַמָדוֹנָה בָּאָחוּ', 1500, שֶמֶן על בַּד, 86 x 67 ס"מ.
הַגָלֶרְיָה הַלְאוּמִית, לוֹנְדוֹן
 
יש הטוענים כי הצִיוּר בְּוֵונֶצְיָה הִתאַפְיֵין בְּטֶכְנִיקַת 'אָלָה פְּרִימָה' ('בָּרִאשונה' בְּאיטַלְקית), כלומר צביעה על הבד לְלא קַוֵוי מִתאָר כְּלל. סִגנון זה לא היה מקובל בְּפִירֶנְצֶה, כְּפי שאפשר לראות בִּיצירותָיו הגְמוּרות של  סַנְדְרוֹ בּוֹטִיצֵ'לִי (1510-1445), שקַו המִתאָר לא נמחק בהן כָּראוּי לְאחַר תוסֶפת הצבע. אחת הדוּגמָאות הבולטות היא בְּציוּרו המפורסם 'לֵידַת וֵנוּס', שָם נראֶה בְּבֵירור הקַו השחור התוחֵם אֶת הלחי והסנטר של הדְמוּת – זֶהו קַו מִתאָר.
 
סַנְדְרוֹ בּוֹטִיצֵ'לִי, 'לֵידַת וֵנוּס' (פְּרָט), 1482, טֶמְפֵּרָה על בַּד, 172 x 287 ס"מ, גָלֶרְיַית אוּפִיצִי, פִירֶנְצֶה
הציוּר בְּוֵונֶצְיָה בַּמאה השש עשׂרֵה חולל מַהפּכות, וּגדולֵי האומנים בְּאותה תקופה, טִיצְיָאן (1576-1488) וטִינְטוֹרֵטוֹ (1594-1518), בישׂרו אֶת הסִגנון החדש של המאה השְבַע עשׂרֵה – סִגנון הבָּארוֹק. אומנים אלֶה הִמשיכו ושיכללו אֶת הֶישֵׂגֵי הצַיָירים מהמאה הקודמת והוסיפו חידוּשים משֶלהם. החידוּשים הִתבַּטאו בְּעיקר בִּתנועה, בִּדְרָמָטִיוּת, בִּיצירַת קוֹמְפּוֹזִיצְיוֹת אֲלַכסונִיוֹת ולא־סִימֶטְרִיוֹת וּבְניגוּדים חריפים בין אור וצֵל. (קוֹמְפּוֹזִיצְיָה היא אופֶן הסידוּר של הפרטים בַּציוּר.)
טִיצְיָאן ירש אֶת מקומו של בֵּלִינִי כְּצַיַיר הָעיר ויָצר בה עבודות רבות. אחת מהן היא 'עֲלִיָיתָהּ שֶל מָרִייָה הַשָמַיְימָה'. הַיְצירה הענקית, כְּשִבעה מטרים גובהָהּ, הִכְּתה בְּתַדהֵמה אֶת הצופים הנִפעָמים. בְּמֶרכּז התמונה נראֵית מָרִייָה בִּתנועה כְּלַפֵּי מַעלה, נישֵׂאת בִּידֵי מלאכים וּרכוּבה על עננים. מִתַחתֶיהָ נפרדים ממנה השְליחים של יֵשוּ בְּמבט, בִּתנועה וּבִתפילה. תחוּשַת התנועה כְּלַפֵּי מַעלה שמְעורֶרת מָרִייָה הייתה חידוש שלא נראָה כְּמותו בֶּעבר.
אֶת הַיְצירה תִכנְנו לתלות בִּכְנֵסִייַת 'סַנְטָה מָרִייָה דֵיִי פְּרָארִי' בין החלונות המעוּטרים בְּוִויטְרָאזִ'ים (פְּסֵיפַס זְכוּכית). טִיצְיָאן הִתחשֵב בַּמקום שבּו תיתָלֶה הַיְצירה: הוא הִתאים אותה לְרקע החלונות וגם הצִבעונִיוּת שלה תואֶמֶת לְגוֹן הקירות.
יצירה זו הִשפיעה מאוד על גְדול צַיָירֵי הבָּארוֹק, פִּיטֶר פַּאוּל רוּבֵּנְס (1577-1640), והוא יצר בְּהַשראָתהּ כִּתְרֵיסָר ציוּרֵי ענק דומים.
 
טִיצְיָאן, 'עֲלִייָתָהּ שֶל מָרִייָה הַשָמַיְימָה', 1518-1516, שֶמֶן על עֵץ, 360 x 690 ס"מ, כְּנֵסִייַת סַנְטָה מָרִיָה דֵיִי פְרָארִי, וֵנֶצְיָה
בְּאותה כְּנֵסִייָה נמצא ציור נוסף של טִיצְיָאן, 'הַמָדוֹנָה שֶל מִשְפַּחַת פֵּזָארוֹ', וגם בו נראים חידושים נועזים. לָרִאשונה מָרִייָה אינה בְּמרכּז התמונה, והַיְצירה עצמה אינה סִימֶטְרִית. טִיצְיָאן סטה בִּיצירה זו מִשנֵי עֶקרונות יְסוד חשובים בַּציוּר של תְקוּפת הרֵנֵסַנְס, וּבְכך הוא הִקדים אֶת דורו כי קוֹמְפּוֹזִיצְיוֹת כאלה מְאַפְיְינות אֶת הצִיוּרים בִּתקוּפת הבָּארוֹק.
בַּתמונה נראים מָרִייָה ויֵשוּ מִיָמין, וּפֶּטְרוּס בַּמרכּז. הציוּר הוּזמן על יְדֵי משפחת פֵּזָארוֹ, ולכן צִייֵר בו טִיצְיָאן אֶת דגל המשפחה והִנציחַ בִּפנֵי הדְמוּיות אֶת דְיוֹקְנְאוֹתֵיהֶם של כַּמה מִבּנֵי המשפחה.
 
 
טִיצְיָאן, 'הַמָדוֹנָה שֶל מִשְפַּחַת פֵּזָארוֹ', 1526, שֶמֶן על בַּד, 270 x 485 ס"מ, כְּנֵסִייַת סַנְטָה מָרִייָה דֵיִי פְרָארִי, וֵנֶצְיָה.
בָּרבע האחרון של המאה השש עשׂרֵה, לְאחַר מותו של טִיצְיָאן, הִמשיך אֶת דרכו תלמידו טִינְטוֹרֵטוֹ, ואף הוא הִרבָּה להפתיע וּלחדֵש. מְסַפּרים שטִינְטוֹרֵטוֹ הֵחל ללמוד בְּנַערוּתו אצל טִיצְיָאן, אך כְּשֶהמורֶה הִבחין בְּכישרונו של תלמידו הוא סילק אותו מהסַדְנה כְּדֵי לא להצמיחַ לו מתחרֶה. ואכן, רק לְאחַר מותו של טִיצְיָאן זרח כוכָבו של טִינְטוֹרֵטוֹ והוא הִתפרסם כַּצַיָיר המוכּר והנֶערָץ של העיר. טִינְטוֹרֵטוֹ היה אומן פורֶה ושופֵעַ. הוא הֶעסיק עוזרים רבים, בֵּיניהם בּנֵי משפחתו, ועבד בִּמהירוּת רבה כל כך שמִתחרָיו כינו אותו בְּלעג 'הצַבָּע', וּבְאיטַלקית: טִינְטוֹרֵטוֹ. זה הֶסבּר אחד לִשמו. הסבר אחֵר הוא שהכּינוּי מִתיַיחֵס לְעיסוּקו של אביו: צְביעת בַּדים. שְמו האמיתי של טִינְטוֹרֵטוֹ היה יָאקוֹפּוֹ רוֹבּוּסְטִי.
אֶחָד מחידוּשָיו הרבים של טִינְטוֹרֵטוֹ הוא הקוֹמְפּוֹזִיצְיָה האֲלַכְסונית המַפתיעה, העומדת בְּניגוד גמור לַקוֹמְפּוֹזִיצְיָה האוֹפְקית או האֲנָכית, השְקֵטה והסימֶטְרית האופְיָינית לָרֵנֵסַנְס. הַעמָדה אֲלַכְסונית מְעורֶרת בַּצופה סַקרנוּת וּדְרָמָטִיוּת. אבָל הוא לא הִסתפֵּק בְּכך והוסיף לִתחוּשַת המתח והסקרנוּת של הצופה גם מִשׂחקֵי אור וצל. בְּדרך כלל מְיַיחסים לְאומנות הבָּארוֹק אֶת רֵאשית השימוּש בְּניגוּדים חריפים בין אור לְצל, אך מִתבָּרר שטִינְטוֹרֵטוֹ הוֵונֶצְיָאני הִקדים גם בִּתחום זה אֶת דורו.
מְקור האור בְּציוּרָיו של טִינְטוֹרֵטוֹ תמיד ברור ונראֶה לָעַיִן, והרושם הוא עַז, דְרָמָטי וּמסקרֵן. אחת מהַיְצירות המַבליטות אֶת שנֵי החידושים שלו, האֲלַכסוֹנִיוּת וּמשׂחקֵי האור, נמצֵאת בִּכנֵסִייַת סנט ג'וֹרְג'וֹ מָג'וֹרֶה בְּוֵונֶצְיָה. בַּתמונה מְתואֶרת הסְעוּדה האחרונה של יֵשוּ עם תְרֵיסַר שְליחָיו. יֵשוּ והשְליחים, המְסוּבּים לַשולחן האלַכסוני, נראים מופתעים ונדהמים. הם מְגיחים מן האַפלוּלית אֶל אור עָמוּם מִסתורי. לְמַעלה בְּצד ימין חגים מַלאכים מְעופְפים, וכל החֵלק היְמני מוּקדש לַמשָרתים דַוְוקא.
 
טִינְטוֹרֵטוֹ, 'הַסְעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה', 1592, שֶמֶן על בַּד, 568 x 365 ס"מ, כְּנֵסִייַת סַנט ג'וֹרְג'וֹ מָג'וֹרֶה, וֵנֶצְיָה.
טִינְטוֹרֵטוֹ נודע בְּחידוש נוסף: דְמוּיוֹת מרחפות מִמַעַל וּתנוּחות לא־אֶפשָרִיות ונועזות. אפשר לראות זֹאת בְּציור ענקי הנמצא בְּמוזיאון בְּרֵרָה בְּמִילָאנוֹ. בַּתמונה מְתוֹאֶרת מְציאַת גוּפָתו של מַרְקוּס הקָדוש בְּאָלֶכְּסַנְדְרִיָה טֶרם הֲבָאָתהּ לְוֵונֶצְיָה וּטְמינָתהּ בַּכּנֵסִייָה שנִבנתה לכבודו – כְּנֵסִייַת סָן מַרְקוֹ. הַיְצירה אינה סימֶטרית, דְמוּיות מַפחידות נראות מִיָמין, תְנוּחות לא־אֶפשָרִיות, תְאוּרה מִסתורית – כל אלה מעוררים בַּצופה תחושה של אי־נַחַת, יִראָה וְקדוּשה כְּאחד. אין ספק כי זו הקדמה מְכובּדת וּראוּיָה לְהגעתו לָעולם של סִגנון חדש, סגנון הבָּארוֹק.
 
טִינְטוֹרֵטוֹ, 'מְצִיאַת גוּפָתוֹ שֶל מַרְקוּס הַקָדוֹש', 1562, שֶמֶן על בַּד, 400 x 400 ס"מ, מוּזֵיאוֹן הַבְּרֵרָה, מִילָאנוֹ
 
 
 


 
ליצירת קשר עם ד"ר אפי זיו כתבו לדוא"ל : efiziv@efiziv.co.il