efiziv@efiziv.co.il

 



ההיסטוריה הסודית של תיאודורה
אלי אשד

 
תיאודורה: אתה יודע שאני חולה, פרוקופיוס ...אם כן, לא רק הספרים שלך יאריכו ימים ממני; גם אתה עצמך. איש לא ימנע ממך לכתוב מה שתכתוב.
פרוקופיוס: אני...
תיאודורה: בסתר כמובן. תיאודורה כמות שהיא מלכה במערומיה: בת נהג דוב מקפריסין ...נודדת מקרקס לקרקס בכל המזרח, משלהבת של אספסוף. חשפנית. מה עוד ? ..זונה, אולי? למה לא? האם לא הפקירה גופה לגברים אין ספור? האם לא הציגה פנטומימה של פרוצות לעיני אלפים? האם לא פשקה רגליה לזנונים? לא הפילה עוברה חמש פעמים? האם לא הייתה הפילגש של סורי ולא נטשה את בנה יחידה אי שם במצרים או בלוב? תיאודורה המושחתת! לא מלכת ביזנטיון, חולשת על אימפריה אדירה. לא הוד קדושתה, שכמרים כורעים לפניה ונושקים את כפות רגליה. לא מדבירת המרד הגדול, לא שומרת המוסר ומפיצת האמונה - אלא המושחתת! המופקרת! לדיראון עולם! לדורי דורות! ...והספר הזה, שיופץ רק לאחר מותי, אכן יהיה רב מכר! יחטפו אותו, יעבירו אותו מיד ליד! גדולים ונערים, גברים ונשים, בגלוי ובסתר. שיחת הבריות בקובות היין בפונדקים, בחדרי מיטות ובשווקים! יקראו אותו בלהיטות, בתאווה! וכמה סיפורי זימה יהיו בו!''
(מתוך ''ההיסטוריה הסודית של תיאודורה'', מאת אהרון מגד, עיתון 77 מספר 100, מאי 1988)
היה היה לפני מאות רבות של שנים (אלף וחמש מאות שנה ליתר הדיוק) בעיר קונסטנטינופול, בירתה של האימפריה הרומאית המזרחית (או הביזנטית לשם הקיצור), היסטוריון בשם פרוקופיוס. פרוקופיוס היה יהודי או שומרוני לשעבר, שנולד בארץ ישראל, בעיר קיסריה, והוא או משפחתו התנצרו כדי להצליח ולשגשג באימפריה הביזנטית הנוצרית.
פרוקופיוס אכן הצליח מאוד כהיסטוריון. הוא כתב ספרים שהעלו על נס, שיבחו ופיארו את מעשיו וכיבושיו של הקיסר יוסטיניאנוס ומצביאו בליסריוס, שני אישים שעד היום נחשבים לבין האישים הגדולים והדגולים ביותר שידעה האימפריה הביזנטית מעודה, גם משום שהרחיבו את גבולותיה מעל ומעבר למה שידעה לפניהם או אחריהם, וגם הודות למפעלי הבנייה המדהימים של יוסטיניאנוס (כמו כנסיית איה סופיה המפורסמת לתהילה) והעובדה שאסף את כל חוקי מערכת המשפט הרומאית העתיקה וכינס אותם לראשונה כספר חוק ברור ושמיש לכל.

אך בסתר, ללא ידיעת השליטים, כתב פרוקופיוס את ספרו ''האנקדוטה'' (ההיסטוריה הסודית), שבו כתב את מה שחשב באמת על הקיסר שלו ובמיוחד על אשתו תיאודורה, ומה שחשב עליהם באמת מאחורי מסיכת החנופה היה רחוק מאוד מלהיות מחמיא.

הספר הזה פורסם רק שנים רבות אחרי מותו של פרוקופיוס, שכן, אם היה מופץ בחייו ובחיי מושאיו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שפרוקופיוס היה מוצא להורג באחת מכמה צורות משונות ביותר, לאחר שורה של עינויים מזוויעים, ככל שיכול היה המוח הביזנטי רב ההמצאות לתכנן. ספק רב אם ניתן למצוא היסטוריון שכתב ספר משמיץ ועוין כל כך על השליטים שאותם שירת, על יוסטיניאנוס, ובמיוחד על אשתו תיאודורה שכלפיה הייתה לו שנאה תהומית, אפילו יותר מאשר אל בעלה. ספרים מסוג זה ניתן למצוא רק בשנים האחרונות בביוגרפיות החושפניות והמשמיצניות שנכתבות על כוכבים, פוליטיקאים וסתם סלבריטאים שונים בידי מקורביהם ונשותיהם.

יוסטיניאנוס היה קיסר שבא ממוצא נחות במיוחד, ממשפחת איכרים. אבל אשתו, תיאודורה, באה מרקע נחות אף יותר. אביה היה שומר דובים שעבד בשביל מפלגת ''הירוקים'', אחת משתי המפלגות שניהלו את מרוצי הסוסים בעיר. לאחר מות אביה, בעת שהייתה ילדה, הפכה לשחקנית, מקצוע שבביזנטיון כלל גם זנות. מהר מאוד יצא שמה לשמצה בעיר כבחורה נועזת במיוחד, אפילו בסטנדרטים הגמישים במיוחד של המקצוע הזה.
פרוקופיוס מספר לנו סיפורים רבים על חיי המין שלה ושל חברותיה, שביניהן הייתה אשתו לעתיד של הגנרל בליסריוס. נראה שבחלקם לפחות הם היו רכילות של יריביה המרובים, אבל ידוע לנו גם ממקורות אחרים ואובייקטיביים יותר שאכן היו לה חיים פרועים ביותר בעברה.

הוא מספר לנו כי היא הייתה בעלת תאווה מינית שמעולם לא באה לשובע...
''לעיתים קרובות הייתה מופיעה במסיבות בחברת עשרה עלמים ויותר, כולם בנויים לתפארת וכל עיסוקם בהוללות. את הלילה כולו הייתה מבלה במיטה עם העלמים הללו, וכאשר אלה שכבו מותשים, חסרי כוח נוסף מלעבוד אותה, הייתה הולכת אל עבדיהם - כשלושים במספר - ומזדווגת עם כל אחד ואחד מהם, ואפילו אז לא הייתה שבעה לעולם ממעשי תועבה אלה''.

(חלק מהציטוטים כאן לקוחים מתרגומו של יורם ברונובסקי בחוברת ''זמנים'' מספר 2(

לדבריו, הייתה לה חיבה מיוחדת לבני עשרה צנועים, ''שזקנם לא צימח עדיין''. היא עשתה הכל כדי לפתות אותם. ''שייכת הייתה לאותן הבריות שאפשר להכותן בשבטים ולהלום על ראשיהן, והן תמשכנה לצחוק ולהתלוצץ'' (הכוונה כאן כנראה למשחקי סאדו-מאזו) ו''אם כי השתמשה בכל שלושת הפתחים בגופה לקיום יחסי מין, לפעמים בו זמנית, התלוננה על כך שאין בגופה פתח רביעי בין השדיים, כך שתוכל לקיים יחסי מין גם בדרך זאת''.
בין לקוחותיה או מאהביה של תיאודורה (אין זה ברור בדיוק מה) היו השחקנים עימם עבדה, לידם נהגה להתפשט בעת החזרות כדי לגרות אותם.

בנוסף לכל זאת היא הייתה גם אקסהיביציוניסטית. היא הייתה מוכנה להתפשט עירומה גם במקומות ציבוריים ועשתה זאת פעמים רבות. ''היא אהבה להתפשט ולהראות לכל הן את קדמת גופה והן את הצד האחורי אף שחלקים אלה לא יאה להראותם לגברים''. פרוקופיוס מספר בפירוט רב כיצד הייתה מוכנה להתפשט עירומה כמעט לחלוטין על הבמה ואז ''הייתה נשכבת על הארץ ונחה פרקדן, בעוד משרתים שאומנו לכך זורעים גרגירי שעורה על ערוותה. אחר כך היו באים אווזים שהיו מלקטים מתוך הערווה גרגר אחר גרגר. אחר כך הייתה מתרוממת ממשכבה, לא רק בלא שמץ בושה אלא כמתהדרת בתועבותיה''. וכל זה כמובן לתשואות הקהל הנרגש. (הפירוט של האירוע הוא כל כך רב שלקורא יש רושם ברור שפרוקופיוס עצמו היה בין הצופים באירוע).

עם זאת, הוא מודה שהיא הייתה שחקנית טובה שידעה לעורר את צחוקו של הקהל, גם על ידי חשיפת ''חלקיה הפרטיים'' בפני הקהל.

למעשה, אין זה ברור כלל מסיפורים אלה אם בתקופה זאת של חייה אכן הייתה תיאודורה זונה פשוטה או רק שחקנית בעלת טעם אקסהיביציוניסטי במיוחד, בנוסח כמה אמניות מודרניות, דוגמת מדונה. בשלב מאוחר יותר כנראה נאלצה לעזוב את הבמה לחיי זנות של ממש. שבמהלכן ''היא נכנסה להריון פעמים רבות והיו לה הפלות מרובות''. פרוקופיוס טען שהייתה זונה פשוטה ולא מ''הסוג הגבוה יותר, אלה שידעו לשיר ולנגן ולרקוד'' דהיינו מה שהיינו מכנים היום המקבילות של נערות ליווי.

נראה שבשלב מסוים היא מאסה בחיי הזנות שלה והצליחה למצוא קליינט מרמה גבוהה יותר שהיא הפכה לפילגשו, אחד הקובולוס שהתמנה למושל במזרח ולקח אותה איתו לשם. אך הם רבו ונפרדו, והיא נאלצה לחזור לקונסטנטינופול על ידי ''מכירת גופה, כהרגלה מאז ומעולם. ...בכל עיר בדרכה עסקה באותו עיסוק שלה (שסבורני שאל לו לאדם ירא אלוהים לכנותו בשמו המפורש), כאילו גזירה מן השמים היא שלא ייוותר אפילו מקום אחד בעולם שלא יתוודע לפריצותה של תיאודורה''.

בדרכה עברה לאלכסנדריה, שם הפכה למונופיזיטית אדוקה ומאמינה (מצרים היתה מעוזם של כת המונופיזיטים שהאמינו שישו היה אלוהי לחלוטין בטבעו ולא רק בחלקו כפי שטענו האורתודוכסים, או רק אנושי כפי שטענו האריאנים). בקונסטנטינופול הפכה לתופרת ושם פגשה (ביוזמתה ככל הנראה) ביוסטיניאנוס שהתאהב בה והם החלו לחיות ביחד. הם רצו להתחתן, אך הדבר נתקל בהתנגדותה הנחרצת של אשת הקיסר יוסטין, דודו של יוסטיניאנוס. גם היא אגב הייתה זונה לשעבר, אלא שלעת זיקנה הפכה לדתיה פנאטית ולא רצתה שלמשפחה תיכנס זונה לשעבר נוספת, שתזכיר לכולם את עברה שלה. רק לאחר מותה שיכנע יוסטיניאנוס את דודו שיוציא חוק שיאפשר לסנטורים ואצילים להתחתן גם עם נשים מהרקע של תיאודורה (הדוד התחתן עם הזונה לשעבר שלו כאשר עדיין היה חייל פשוט וכך לא היה לו כל צורך באישורים חוקיים מעין אלה).

פרוקופיוס טוען שתיאודורה הייתה השליטה האמיתית בקיסרות מאחורי הקלעים וכי היא (בלשון הווה, מאחר שהשניים היו בחיים בעת שכתב פרוקופיוס את דבריו עליהם) הקובעת הסופית. לפי פרוקופיוס הייתה זאת תיאודורה שניהלה את משרדי הממשל לפי רעיונותיה שלה.


היא שקבעה מי יחזיק בתפקידים החשובים בכנסיה ובמדינה. הוא האשים אותה באכזריות, בחוסר מוסר נתעב במדיניות וברדיפה אכזרית ובעינויים של כל מי שהרגיז אותה בצורה כלשהיא. פרוקופיוס מספר בפירוט על עונשים איומים שונים שהטילה תיאודורה על מי שעורר את רוגזה (לרוב אמירת דברים פוגעים עליה בפומבי) הצלפות קשות, סירוס, וכו''. המגוון של העונשים שעליהם יכלה לחשוב היה רב ורבים מהנענשים היו אנשים שהרגיזו אותה אז, בימים הרחוקים שבהם הייתה שחקנית, חשפנית וזונה.

אין ספק שתיאודורה הייתה אהובה מאוד על בעלה, שלאחר מותה לא טרח לקחת אישה אחרת במקומה, ואין ספק שהייתה לה השפעה רבה על השלטון.

גם יוסטיניאנוס עצמו דיבר בחוקיו על כך שהוא מתייעץ עימה, דבר שהיה חסר תקדים. נרשמו כתובות מלכותיות שצינו את תאריכן ב''שנים המאושרות של אדונינו יוסטיניאנוס ותיאודורה'', בצורה שהעמידה אותם כשווים זה לזה. ידוע גם שבניגוד לקיסריות קודמות, הייתה לתיאודורה גם עצמאות כלכלית כתוצאה מניהול אחוזות שהיו שייכות רק לה אישית. ידוע לנו גם שהיא הייתה מתכתבת בעצמה עם מלכי האוסטרוגוטים והפרסים והם שלחו מכתבים בענייני מדינה אליה, דבר שמראה לכאורה על היכולת לנהל מדיניות עצמאית (אם כי בוודאי בידיעת בעלה). באחד ממכתבים אלה היא אפילו כתבה שכל עניין שיש להביא לפני יוסטיניאנוס יש להביאו תחילה לתשומת ליבה. לפי זה נראה שלתיאודורה אכן היה חלק בעיצוב המדיניות.

ידוע גם שלעיתים הראתה תיאודורה יותר אומץ לב מבעלה. בשנת 532 פרצו בקונסטנטינופול מהומות כנגד יוסטיניאנוס, שבהן שיתפו פעולה שתי המפלגות העויינות בדרך כלל ה''ירוקים'' וה''כחולים''. המהומות הפכו למרד אלים שאיים להפיל את יוסטיניאנוס מכיסאו ולהושיב במקומו אדם אחר. יוסטיניאנוס נתקף בפאניקה ורצה להימלט מהעיר, אך תיאודורה שמרה על קור רוחה ודרשה ממנו להישאר בעיר כיאה לקיסר ולדכא את המרד. ואכן המרד דוכא באמצעות יחידות צבא בפיקודו של בליסאריוס שהגיעו לעיר, אך יתכן מאוד שלולא קור רוחה של תיאודורה היה יוסטיניאנוס מאבד את כיסאו.

פרשה אחרת שבה הפגינה תיאודורה את כוחה בגלוי כנגד רצונו של בעלה היה במקרה של יואנס מקפדוקיה, שהיה אחד מיועציו הראשיים של יוסטיניאנוס, אך שהיה שנוא שנאת מוות על תיאודורה, כנראה בגלל אירועים אישיים שהיו קשורים לשניהם מהתקופה שלפני שהפכה לקיסרית. תיאודורה הייתה ידועה כנוקמת ונוטרת. היא זממה מזימה שבמסגרתה ידידתה אנטוניה, אשתו של המצביא בליסריוס (כן, גם היא זונה לשעבר( ,שכנעה את יואנס להשתתף במזימה כנגד יוסטיניאנוס. יואנס נפל למלכודת ולתיאודורה היו כעת הוכחות כנגדו שהוא בוגד בקיסר. יואנס איבד את כוחו ונאלץ להיהפך לאיש כנסיה.

עם זאת, יוסטיניאנוס, שהיה זקוק לו ולכישוריו האדמיניסטרטיביים, הסכים לפיטוריו רק בחוסר חשק גדול והקפיד שרוב רכושו של יואנס, שהוחרם, יוחזר לו. תיאודורה נאלצה לנהל מבצע נוסף לחיסולו הסופי של יואנס והפעם הביאה להאשמות ברצח איש כנסיה, אך היא לא הצליחה להביא להוצאתו להורג, כפי שרצתה. לאחר מותה החזיר אותו יוסטיניאנוס לקונסטנטינופול, אם כי לא החזיר אותו לתפקידו.

תחום נוסף שבו הראתה תיאודורה את כוחה והשפעתה היה בשאלת היחס למונופיזיטים. יוסטיניאנוס היה אורתודוכסי אדוק שרדף את כל מי שלא הסכים עם דעותיו הדתיות. תיאודורה, לעומת זאת, הייתה מונופיזיטית אדוקה והיא הקפידה להגן על המונופיזיטים. התוצאה: הם היו הזרם הדתי הלא אורתודוכסי היחיד שלא נרדף, כתוצאה מההגנה שקיבלו בשלטון, והיה עליה אף סיפור שהיא הסתירה בחדריה במשך שנים בישוף מונופיזיטי שנרדף בידי בעלה.

ועם זאת, עם כל הכוח שהראתה תיאודורה באירועים אלה ואחרים, ברור שבסופו של דבר לא השתווה כוחה לזה של בעלה. שמה אינו מופיע על מטבעות (הציון האולטימטיבי לכוח); נראה שהיא יכלה להשפיע על יוסטיניאנוס ולהשתכנע אותו אך לעולם לא לפעול ישירות וברורות כנגד רצונו.
לאחר פטירתה של תיאודורה ב-‏548, יוסטיניאנוס, שהמשיך לחיות עד 565 לספירה, שוב לא חזר להיות מה שהיה. שלטונו התדרדר ובבירור הוא מעולם לא התגבר על מותה, את מרבית הישגיו השיג בתקופה שבה תיאודורה חיה. תקופת שלטונו לאחר מותה אופיינה בעיקר בכישלונות. ניתן לומר שאשתו תיאודורה אכן הייתה ''עזר כנגדו'', יותר משהיא שלטה בו ממש (יוסטיניאנוס היה אדם מוכשר מכדי שאפשר יהיה לשלוט בו כבבובה). היא עבדה איתו בעבודת צוות, בה כל אחד מהם מטפל בעניינים ספציפיים. עבודת צוות זאת אכן השיגה תוצאות טובות כל זמן שתיאודורה חיה. אך לאחר מותה, כאשר היה על יוסטיניאנוס לשלוט לחלוטין לבדו, ללא הייעוץ והעזרה של האדם היחיד שהוא בטח בו לחלוטין (כאמור - הוא נטה מטבעו לחשדנות) החל שלטונו להתדרדר. אם היה יוסטיניאנוס מת ביחד עם תיאודורה, הוא היה זכור ככובש ומחוקק גדול שהשיג את כל מטרותיו, אך מאחר שמת שנים רבות אחריה, לאחר שרוב הישגיו התמוססו, נפגעה קשות תדמיתו לעתיד.

''זה היה מוצאה ואלה היו קורותיה של האישה שהייתה לחלאת המין הנשי וחלאת האנושות כולה'' כותב פרוקופיוס על תיאודורה בבוז. אילולא פרוקופיוס הייתה תיאודורה נשארת עד היום כאחת הנשים הגדולות והמוכשרות של ההיסטוריה. אך בהיסטוריה הסודית שלו פרוקופיוס השחיר את שמה כזונה נימפומנית מנוולת. עם זאת, גם לאחר שאנו קוראים את תיאורו של פרוקופיוס, הרושם נשאר: דווקא בגלל המרחק העצום יותר מהרגיל שהייתה תיאודורה צריכה לעבור בדרך לשלטון, דווקא משום כך מעוררים הישגיה כאישה וכשליטה יתר הערצה. מבחינה זאת יתכן שההיסטוריה הסודית של תיאודורה יוצרת את הרושם ההפוך ממה שכיוון לו מחברה הנקמני.



 
 
ליצירת קשר עם ד"ר אפי זיו כתבו לדוא"ל : efiziv@efiziv.co.il