efiziv@efiziv.co.il

 



 

 

 המוזיאון לתולדות האמנות  -  וינה

   

 

 
כתב : מר  אלון קליבנוב  
 
האמנות המזוהה ביותר עם וינה היא המוסיקה שנוצרה בה לאורך דורות, אולם גם אם רק בסוף המאה ה-19 הפכה וינה למרכז של יצירה משמעותית בתחום האמנות הפלאסטית, הפאר וההדר של בית הבסבורג ונטייתם לתחום האמנות הפכה את וינה למרכז עצום של אמנות מערבית שנאספה על ידיהם.
כיום מהווה וינה אחת מבירות האמנות של העולם. האוספים המשובחים שלה, המרוכזים בכמה מן המוזיאונים החשובים ביותר בעולם הנמצאים בה ממקמים אותה במפת התרבות העולמית כיעד חובה לכל חובב אמנות.
הגדול והחשוב במוזיאונים של וינה, מתהדר בשם "המוזיאון להיסטוריה של האמנות" - Kunsthistorisches Museum או פשוט KHM כפי שהוא מכונה במקומות רבים, כולל באתר האינטרנט המשובח שלו.
אי אפשר לפסוח על הכיכר הגדולה, כיכר מריה תרזה, בה נמצאים שני המוזיאונים שניבנו בסוף המאה ה-19 על ידי גוטפריד זמפר (Semper), אחד מחשובי הארכיטקטים של מאה זו. התכנון התבסס על תוכנית מוקדמת יותר ליצור סוג של פורום אימפריאלי בין הארמון הגדול, ההופבורג לבין האורוות הקיסריות הענקיות (כיום "רובע המוזיאונים"). במרכז פורום זה נמצא פיסלה של הקיסרית מריה תרזה, ומשני הצדדים מוזיאון הטבע ומוזיאון האמנות.
הסגנון הוא בו ניבנו הבניינים הוא הסגנון האקלקטי, אולם החזיתות הפונות לכיכר, המראה האופייני ביותר של מוזיאונים אלו הוא הסגנון הניאו-רנסאנס. בחזית המוזיאון לאמנות פסלים המייצגים ערים מאיטליה של הרנסאנס וביניהם שמות אמנים בולטים בתולדות אמנות המערב כליאונרדו דה וינצ'י באותיות זהב.
 
כשנכנסים למוזיאון האמנות הולם ההוד האימפריאלי בכל החושים. אם החזית החיצונית היא ניאו-רנסאנסית, הרי שהעיצוב הפנימי הוא ניאו-בארוקי ונועד בעליל להרשים. גרמי מדרגות מרשימים, ציורי קיר בכל מקום וכמובן התקרה המרשימה, עליה ציור קיר בסגנון "תעלול העין" היוצר את התחושה שהתקרה ממשיכה אל תוך השמיים. הציור, פרי מכחולו של הצייר ההונגרי מיכאל מונקאצ'י, נקרא "האפותיאוזיס של הרנסאנס", ובו נראים ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, טיציאן וורונזה בעת עבודתם, כשעל כולם משקיפה דמותו של האפיפיור יוליוס השלישי.  
הקירות עמוסי קישוטים ועיטורים, כולל ציורים של האמנים האנס מאקארט וגוסטב קלימט. במרכז המבנה כיפה יפהפייה, שבמרכזה גזוזטרה ציורית בסגנון של לוג'יה ונציאנית. 
במעלה המדרגות בולט פסל תזיאוס הניאו קלאסי הגדול והנפלא של הפסל האיטלקי בן המאה ה-18 אנטוניו קאנובה, כסוג של חיבור בין העבר הקלאסי לבין האמנות המערבית המושפעת עד מאד מעבר זה.         
 
מוזיאון האמנות מחולק לחמישה חלקים: אגף העתיקות מן המזרח הקרוב וממצרים, האגף הקלאסי (יוון ורומי), אגף הכלים האמנותיים (Kunstkammer), אגף המטבעות והמדליות והחלק הגדול ביותר - אגף האמנות המערבית, בו יצירות מופת רבות מתולדות האמנות למין ימי הביניים ועד המאה ה-18.
כמו כל המוזיאונים של וינה, הסדר והארגון הם מופתיים.
עם זאת, מימדיו של המוזיאון אדירים, דבר המחייב שימוש במפת המוזיאון (המחולקת חינם בכניסה). לאור מימדי האוסף, מומלץ מאד לתכנן את הסיור מראש.  
 
חשיבותו של המוזיאון כמרכז של ארכיאולוגיה היא עצומה. כמה מן הממצאים החשובים ביותר בתולדות המחקר של העולם העתיק נמצאים בו. האוסף הארכיאולוגי מתחלק לפי התקופות והאזורים.
 
באגף הראשון, זה המוקדש למזרח הקרוב ולמצרים, בולט בחשיבותו האוסף המצרי. בעקבות המערכה של נפוליון במצרים בשנים
1798-1799 החלה באירופה התעניינות עצומה בעולם המצרי, אובססיה שכונתה "אגיפטומניה". הקיסרות ההבסבורגית הצליחה להניח את ידיה על כמה מן הממצאים היפים והחשובים של העולם המצרי, כולל מוצגים מן הממלכה הקדומה, תקופה חשובה במיוחד בהתהוות מצרים העתיקה.
 
בראש הכיפה מבחוץ, נשקף למרחקים ולעין כל פסל האלה פאלאס אתנה, אלת החוכמה. עצם הצבת פסל זה הוא בבחינת הדגשת חשיבות התקופה הקלאסית עבור כל מי שהוא איש תרבות ואמנות. ואכן, האוסף הקלאסי של מוזיאון זה הוא מן החשובים בעולם וכולל נכסי צאן ברזל של התרבות האנושית, המגיעים מתקופה זו.
האוסף של התקופה הקלאסית כולל ממצאים מן העולם היווני והרומי ומקיף אלפי שנים של יצירה אנושית מן המאה ה-14 לפני הספירה, ראשית תקופת מיקני, ועד קץ העולם הרומי במאה החמישית לספירה.
צלמיות האלילים המיקנים ייחודיות ומרתקות כעדות לתקופת התהוותה של יוון היבשתית כמרכז של ציביליזציה מתפתחת. מן התקופה הארכאית, הפרה-קלאסית, כולל המוזיאון כמה וכמה מוצגים, ביניהם פסל כוהן שמור להפליא מקפריסין.
לא רק הפסלים משקפים את התקדמותה של האמנות היוונית, גם הכדים מבטאים זאת היטב וניתן לעקוב בקלות רבה אחרי המעבר מעיטורים גיאומטריים פשוטים לדמויות ולסצנות ההולכות ונעשות מורכבות ומתוחכמות ככל שעובר הזמן. באוסף הקרמיקה הנפלא של המוזיאון כלים מכל התקופות, האסכולות והסגנונות.
מן התקופה הקלאסית יש לציין שבר שיש מן הפרתנון באתונה ובו שני ראשים המפוסלים להפליא וכן דיסקוס ארד ובו חריטה יפהפייה של דולפין, עדות לאהבתם של היוונים לספורט ולאתלטיקה.
ממצאים מעטים בלבד מארד שרדו מן העולם העתיק, עקב התכה מסיבית של עצמים ממתכת זו בתקופת הכיבוש הברברי לצורך ייצור נשק. בין פסלוני הארד בולטים הפסלון הארכאי של אל (אפולו?) וידית המראה המעוצבת בצורת דמויות זו על גבי זו, מן התקופה הקלאסית.
התקופה ההלניסטית מיוצגת במוזיאון בצורה טובה במיוחד. אלפים רבים של מוצגים מכל התחומים משקפים את כל תחומי החיים בתקופה מרתקת זו.
אין להחמיץ בשום אופן את הקמיאו (אובייקט מאבן מגולפת בשכבות) של הזוג המלכותי הפתולמאי. הקמיאו עשוי מאבן אוניקס מגולפת באחת עשרה שכבות, והוא מהווה אחת הפסגות של אמנות זו מן העולם העתיק.          
אין להחמיץ גם את פסל ראש ארוס, ארון הקבורה עם תגליפי האמזונות הלוחמות, פסל ארטמיס מקפריסין, הקנטאור מהכסף וכמובן אחד הפסלים החשובים של המוזיאון - ראשו של אריסטו, אחד מן הפילוסופים הגדולים של תרבות המערב.     
 
.
 
וינה החלה את דרכה כמוצב ספר רומי. הקשר עם רומא מתבטא באוסף מהמם של ממצאים מן העולם הרומי המוצגים במוזיאון של וינה. טיפול הולם באוסף זה היה מחייב מאמר שלם. אין ספר על העולם הרומי ואין מחקר על אמנות ותרבות תקופה זו שאינם עושים שימוש מדעי בפריטים הרבים מספור הקיימים באוסף הרומי של המוזיאון הווינאי.
פסלים, מטבעות, כלי נשק, אביזרים ביתיים מחומרים שונים - קרמיקה, מתכת וזכוכית, תכשיטים, פסיפסים, מזבחות ואביזרי פולחן, מצבות וארונות קבורה; דומה כי אין תחום שאיננו מיוצג באוסף.        
מתחום הפיסול יש להזכיר את פסלי האלים והקיסרים הרבים, חלקם מן היפים והשלמים ביותר הקיימים. בולטים במיוחד פסל אפולו ושני הפסלים של ראש יופיטר.
בוילה רומית לא הרחק מזלצבורג, נתגלתה בשנת 1815 אחת מרצפות הפסיפס היפות ביותר מן העולם הרומי: רצפה מרובעת שאורך כל אחת מצלעותיה מעט למעלה מארבעה מטרים, שבה תמונת המבוך, הלבירינת של כרתים, שבמרכזו תזיאוס ההורג את המינוטאור. הרצפה השתמרה במצב מושלם.  
אין ספק כי המוצג הרומי המרתק ביותר הוא זה המכונה
Gemma Augustea. זהו קאמאו מאבן סארדוניקס מגולפת, הנחשב אחד מפריטי הקמיאו הרומיים היפים ביותר שהגיעו לידינו. הוא מפאר את הישגיהם של אוגוסטוס קיסר ושל יורשו טיבריוס קיסר  ויופיו פשוט עוצר נשימה.
יש להזכיר כי הנצרות הקדומה מיוצגת היטב באוסף הרומי. גם התקופה לאחר נפילת רומי מיוצגת היטב במוזיאון. ממצאים ביזנטיים מתארים את השינוי שהתחולל במזרח העולם הרומי, ואלו ממצאים רבים מן השבטים הברברים ונדידות העמים משקפים את הטלטלה העצומה שעבר העולם המערבי במעבר אל תוך ימי הביניים.
 
באגף המכונה - Kunstkammer נמצאים מה שמכונה  
Objets d'art. זהו אוסף מרשים ביותר של פריטים מכל התחומים - דתי וארצי, פסלים, כלים, פריטי בד ורקמה, שעונים ועוד ועוד.
באגף זה נמצא הפריט שהוא מסמלי המוזיאון, ואשר גניבתו והשבתו הסנסציוניים היוו פריט חדשות מרכזי באוסטריה ובעולם כולו - המלחייה המפורסמת של בנוונוטו צ'ליני. המלחייה נגנבה בנסיבות לא ברורות בשנת 2003. המוזיאון הציע לשלם כופר עצום ובעקבות כך היא נמצאה קבורה ביער בשנת 2006. הגנב הסגיר את עצמו וכיום הוא מרצה את עונשו. 
זוהי ללא ספק המלחייה המפורסמת והיפה ביותר בהיסטוריה, ובוודאי היקרה שבהן!!   
 
באגף זה גם אחד האוספים החשובים בעולם של פסלוני וכלי שנהב המדהימים במיניאטוריים ובוירטואוזיות של העבודה.
 
אוסף המטבעות והמדליות מרשים, אולם הוא מיועד בעיקר למתעניינים באופן מיוחד בנושא. למחליטים לבקר בו, מומלץ לחפש את המטבע הרומי "יהודה השבויה" משנת 70 לספירה - המציין את תבוסת היהודים במרד הגדול מידי הצבא הרומי.    
 
אוסף התמונות המופלא של המוזיאון הווינאי ממקם אותו בשורה הראשונה של המוזיאונים בעולם. עם זאת, יש לציין כי הוא משקף במידה רבה את טעמם של בני הבסבורג, ואי לכך איננו אוסף שיטתי ומאורגן, הכולל ביטויים מכל אסכולות האמנות החשובות של אירופה ומכל התקופות. במקביל להתרכזות גדולה בז'אנרים מסוימים ובמקומות מסוימים, שתאמו את הטעם המקובל או את טעמו של קיסר זה או אחר, ישנם גם פערים משמעותיים, ותת-ייצוג, שלא לאמור היעדר ייצוג לתקופות ומקומות חשובים בתולדות האמנות.
 
הרנסאנס האיטלקי היה אחת התקופות האהובות על ההבסבורגים, אולם רק משיאו ואילך. ימי הביניים והרנסאנס המוקדם כמעט ואינם מיוצגים במוזיאון.
האמנים החשובים הראשונים המיוצגים במוזיאון מגיעים מן המחצית השנייה של המאה ה-15, כשהישגי הדורות הראשונים של חלוצי האמנות החשובים כבר הוטמעו. "סבאסטיאן הקדוש" של אנדריאה מאנטנייה, "המדונה והילד עם קדושים" מאת אנטונלו דה מסינה ו"הטבלת ישו" מאת פרוג'ינו, מורו של רפאל, הן התמונות החשובות ביותר מתקופה זו. שלושה אמנים אלו מייצגים היטב את דור הביניים מן הרנסאנס המוקדם לעבר שיא הרנסאנס. חוקי הפרספקטיבה כבר גובשו, עקרון חשיבות התכנון והרישום המוקדם ברורה ושלוש יצירות מופת אלו הן מייצגות נאמנות של תקופתן.
הדיוק האנטומי הנפלא של מאנטנייה, המיניאטוריזם של אנטונלו והרוחניות השלווה של פרוג'ינו ימצאו הדים משמעותיים בדורות הבאים של אמני איטליה.
אחד מגדולי הציירים של הרנסאנס הוא רפאלו סאנציו, המכונה רפאל. תמונתו "המדונה באחו" היא מופת של תכנון שכלתני ומדוקדק, שלמות גיאומטרית נפלאה ואיזון בין מוטיבים רוחניים וארציים. השפעותיהם של פרוג'ינו ושל ליאונרדו על רפאל ניכרות כאן היטב, אולם גם יכולתו המופלאה של הגאון הצעיר, שצייר יצירת מופת זו בהיותו בן 22 או 23, ניכרת היטב.
מן הרנסאנס הפלורנטיני-רומי, בולטות יצירותיהם של ממשיכי רפאל, הציירים בני פארמה קורג'יו ופארמיג'אנינו. שתיים מן התמונות  הנחשבות כנמנות עם היצירות החשובות ביותר מפרי מכחולו של קורג'יו - "יופיטר ואיו" ו"חטיפת גאנימד" נמצאות במוזיאון. 
 
שליטתה ארוכת השנים של אוסטריה באזור ונטו, הביא למוזיאון האמנות הווינאי אוסף עשיר וחשוב במיוחד של אמנות ונציאנית. האוסף החשוב ביותר של אמנות ונציאנית מחוץ לוונציה נמצא בוינה.  
כל האמנים החשובים בני ונציה מיוצגים היטב במוזיאון, החל בענק שיא הרנסאנס ג'ובאני בליני, שהושפע עד מאד ממאנטנייה, כפי שניתן לראות מתמונתו "אשה צעירה עם מראה".
האמן המרתק והאניגמאטי ג'ורג'ונה, מחשובי האמנים של אזור ונטו והצייר אשר הוליד את האסכולה הונציאנית של הרנסאנס המאוחר, הלך לעולמו בגיל צעיר מאד. שתי יצירות מופת של אמן זה מוצגות במוזיאון - "לאורה" ו"שלושה הפילוסופים". תמונותיו של ג'ורג'ונה אפופות סוד ומסתורין, ולא פעם מעוררים מחלוקות אקדמיות עמוקות לגבי המשמעויות, הרמזים והרבדים בציוריו. ג'ורג'ונה דגל בהנחת הצבע ישירות על הבד, ללא רישום מוקדם, תוך קריאת תגר על התפיסה הפלורנטינית-רומית ובכך פתח דרך חדשה בתולדות האמנות.
כל שלושה ממשיכיו הגדולים של ג'ורג'ונה בני הרנסאנס המאוחר: טיציאן, ורונזה וטינטורטו, מיוצגים במוזיאון בצורה משמעותית ביותר. עשרות רבות של תמונות מפרי מכחולו של כל אחד מאמנים אלו הופכות את המוזיאון הוינאי למקדש של אמנות ונציאנית. טיציאן, תלמידם של ג'ובאני בליני ושל ג'ורג'ונה, הוא אחד מענקי הציור העולמי. יכולתו הפכה אותו לאחד מן הציירים המצליחים של המאה ה-16. התמונות הרבות מפרי מכחולו במוזיאון מאפשרות להתרשם גם מן התקופות השונות ומההתפתחות שחלה ביצירתו במהלך חייו הארוכים והפוריים. אין להחמיץ את "הרוצח השכיר" המצמרר ואת "המדונה עם הדובדבנים" מתקופת חייו המוקדמת, "הצגתו של ישו" (Ecce Homo) מתקופת שיא יצירתו ו"נימפה עם רועה" מתקופת יצירתו המאוחרת. בולטים גם הפורטרטים הרבים והנפלאים המוצגים במוזיאון, ביניהם "יאקופו סטראדה" - מן המפורסמות בתמונות הדיוקן של טיציאן.         
ורונזה היה בין האמנים האהובים במיוחד על בני הבסבורג ותמונות רבות שלו נמצאות במוזיאון. תמונות מופלאות כמו "יהודית והולופרנס" ו"לוקרציה" מוכיחות מדוע זכה ורונזה למעמדו. הדרך בה שולט ורונזה בצבע היא כה וירטואוזית, עד כי המוחשיות של העצמים והגופים ממש גולשת מן הבד.
גם כמה מיצירותיו החשובות ביותר של הענק השלישי בן ונציה, טינטורטו, נמצאות במוזיאון הוינאי. "ההצלפה בישו" משקפת את יכולתו של טינטורטו להעביר את הדראמה בתנועה ובמשיחות מכחול מהירות ותזזיתיות. "שושנה והזקנים", לפי הסיפור בספר דניאל, מדהים בתפיסת החלל ובמשחקי הפרספקטיבה ומבין תמונות הדיוקן - בולט הפורטרט של הדוג'ה סבאסטיאנו ונייר, המצויר כששריונו בוהק באורח וירטואוזי, כשברקע קרב הימי בלפאנטו.
 
 
אוסף הרנסאנס הפלמי של המוזיאון הוינאי אינו גדול במיוחד, אולם מובחר וכולל יצירות מופת רבות. יאן ואן אייק, מן הציירים החשובים בהיסטוריה, מיוצג בתמונת הדיוקן של "הקרדינל ניקולו אלברגאטי". בניגוד לאידיאליזם האיטלקי, בולט בציורו של ואן אייק הריאליזם שהפך למייצג כה חשוב של הציור הפלמי.  
אין להפסיד את "טריפטיך הצליבה" של רוג'ייר ואן דר ויידן ואת הדיפטיך הכולל את "נפילת האדם" (פיתוי אדם בידי חווה) ואת "הקינה" מאת הוגו ואן דר חס.
היירונימוס בוסך (המוכר בארץ בגרסה הגרמנית של שמו, בוש) הוא מן הציירים הייחודיים והמרתקים בהיסטוריה. תמונתו "ישו נושא את הצלב" מכילה סממנים גרוטסקיים המאפיינים את סגנונו.   
מן הרנסאנס הפלמי המאוחר, יש להזכיר את גדול ציירי תקופה זו פיטר ברוייחל (ברוייגל) האב. ברוייחל היה אהוב ונערץ על בני הבסבורג והמוזיאון בווינה מכיל כמה מתמונותיו החשובות ביותר, ביניהן "מגדל בבל", "חתונת איכרים", "המאבק בין הקרנבל לצום" וכמובן, "ציידים בשלג". יכולתו של ברוייחל להעביר את תחושת המרחב על רקע הדמויות המשרכות רגליהן בשלג, וזאת בתאורה הייחודית לחורף, מרשימה ביותר. 
 
תקופת הבארוק מביאה לשינויים משמעותיים ביותר באמנות הציור.   
כמעט כל האמנים החשובים של תקופה זו מיוצגים במוזיאון, החל בחלוץ הבארוק, קאראוואג'יו, שתמונותיו הנפלאות "הכתרתו של ישו בכתר הקוצים" ו"המדונה של שרשרת התפילה" מבטאות היטב את המהפכה שהוביל בתולדות האמנות, עת התאורה הדרמטית והניגודית (קונטרסטיות) הופכות לאמצעי ביטוי מרכזיים.
גם חלוץ הבארוק השני, אניבאלה קאראצ'י מיוצג בתמונה מרכזית מיצירתו - "הקינה על ישו המת".
כל האמנים החשובים של איטליה של המאניריזם המאוחר ושל הבארוק מיוצגים במוזיאון היטב - גווידו רני, פייטרו דה קורטונה, גוורצ'ינו, סלוואטור רוזה, לוקה ג'ורדאנו ועוד רבים.
 
 
ארצות השפלה הן המקום בו אמנות הבארוק פורחת בצורה בלתי רגילה. בחלק הדרומי של ארצות השפלה מופיע אחד מענקי
הבארוק - פטר פאול רובנס. רובנס היה מן הציירים המצליחים והפוריים בהיסטוריה. הצלחתו הגדולה בקרב בתי המלוכה החשובים של אירופה מצאה לה הד גם אצל קיסרי בית הבסבורג, אשר הזמינו מאות תמונות ממנו ומסדנתו. כמו טיציאן, גם במקרה של רובנס מהווה וינה אחד המקומות החשובים להתוודע לגאון זה וליצירתו על כל תקופותיה.
התמונה המונומנטאלית "הנסים של פראנציס קסאווייר הקדוש" מייצגת את עוצמת ההבעה המופלאה של רובנס, ביכולתו להעביר באמצעים הדרמטיים האופיינים של הבארוק את המסר לצופה.
"המזבח של סאן אילדפונסו" מייצג את רובנס כאיש המקורב לכל החצרות וכל המשטרים של אירופה של תקופתו. "נוף סערה עם פילמון ובאוקיס" מייצג את יכולתו כצייר נוף, ז'אנר פחות מוכר ביצירתו הענפה. "הפרווה" מראה את רעייתו השנייה, הלנה פורמנט, באחד הציורים המלבבים מפרי מכחולו ו"הדיוקן העצמי" האחרון שלו הוא מציוריו החשובים ביותר.
אנתוני ואן דייק החל את דרכו האמנותית בסדנתו של רובנס באנטוורפן, אולם חיש מהר נטש אותה כשביטחונו העצמי ביכולתו גבר. "שמשון ודלילה" מייצג את יכולתו של ואן דייק לתאר סצנה דרמטית בעוד שתמונת הדיוקן של "קארלו עמנואלה ד'אסטה" מייצגת את חדשנותו של ואן דייק בתחום ציור הדיוקן, בו נטה תמיד לצייר גוף מלא ולא רק ראש או פלג גוף עליון. כמו בתמונתו של ולאסקז, מצליח ואן דייק להעביר היטב את החן הנערי.
אי אפשר גם לפסוח על תמונתו החשובה וההומוריסטית של יאקוב יורדאנס "המלך שותה", עתירת ההומור ושמחת החיים.
 
מאז 1609, נקראות הפרובינציות הצפוניות של ארצות השפלה בשם הולנד. בארץ זו מתפתח סגנון אמנותי נפלא וייחודי. רבים מן הציירים הגדולים של תקופה זו מיוצגים במוזיאון, כולל הגדולים מכולם.
לא ניתן להישאר אדיש לתמונתו של ענק הבארוק ההולנדי רמבראנדט "טיטוס ואן ריין קורא". טיטוס, בנו היחיד של רמבראנדט מואר באור רך המתפזר באופן לא אחיד במשטח המצויר. משיחות המכחול הגסות, המרושלות לכאורה, יוצרות מיידיות, ספונטאניות ופלאסטיות בלתי רגילה, המאפיינת את יצירותיו הגדולות ביותר של רמבראנדט.
המורכבות הבלתי רגילה בתמונת ה"דיוקן העצמי" שלו מ-1652 מייצגת היטב את רמבראנדט כגדול ציירי הפורטרט הפסיכולוגי, אשר על ידי ניואנסים דקים חדר עמוק אל נפש האדם על כל נפתוליה ורבדיה.
"הסטודיו של האמן" מאת יאן ורמר, מתמונותיו הגדולות של הגאון ההולנדי המסתורי היא בוודאי מן התמונות החשובות של המוזיאון. ורמר, אשר השאיר 35 תמונות בלבד, היה אחד מגדולי הוירטואוזים של האמנות בתחום התאורה ומשחקיה בחלל המצויר. מספיק לראות כיצד מצייר ורמר את הקיר בין הוילון לבין הדמות של הבחורה, כדי לראות איך מול עינינו הקיר משנה את צבעו כשהאור נופל עליו. האפקט שמשיג ורמר פשוט מדהים.
 
 
 
 
ליצירת קשר עם ד"ר אפי זיו כתבו לדוא"ל : efiziv@efiziv.co.il