efiziv@efiziv.co.il

 



 
פרק 15: על הדברים המקנים שבח או גנאי לאנשים, בעיקר לנסיכים
עתה עלינו לבחון מהן הדרכים שבהן חייב לנהוג שלי בנתיניו ובידידו. מכיוון שרבים כתבו על כך, חוששני שאחשב ליומרני, בעיקר מאחר שאחלוק על דבריהם. אך מכיוון שכוונתי לכתוב דברים מועילים למי שיואיל להאזין לי, סבורני כי טוב יותר להתחקות אחר המציאות, מאשר אחר תאורה הדמיוני. שכן רבים דמיינו רפובליקות ונסיכויות שלא התקיימו אף פעם במציאות. כי הפער בין אופן חיינו לאידיאלי כה רב, עד כי מי שזונח את הדברים כפי שהם במציאות לטובת אלה שראויים לדעתו להיות, לומד כיצד להביא עצמו לאבדון, ולא כיצד להתקיים. שכן האדם המתכוון לנהוג בטוב בכל מעשיו יביא הרס על עצמו בקרב רבים כל כך שאינם טובים. בשל כך, נסיך הרוצה לקיים את השלטון בידו חייב ללמוד שלא לנהוג בטוב, להשתמש בטוב או לא להשתמש בו, בהתאם לצורך.
אם כן, בפוטרנו את כל הדברים הדמיוניים שנאמרים על נסיכים לטובת אלה האמיתיים, אומר כי כל האנשים (ובמיוחד נסיכים, שמעמדם גבוהה יותר), מתאפיינים בתכונות המקנות להם שבח או גנאי. אחד נחשב נדיב, אחר קמצן...; אחד נחשב רחב לב, האחר חמסן; אחד אכזר, השני רחום; האחד בוגדני, האחר נאמן; האחד נשי וחששן, השני עז ואמיץ; האחד ידידותי, השני גאוותן; האחד פורק עול, האחר צנוע; האחד כן, השני דו-פרצופי; האחד קשוח, האחר נוח; האחד רציני, האחר קל דעת; האחד אדוק, השני כופר וכד'. ואני יודע שרבים חושבים כי נסיך המצטיין בכל אותן תכונות מקרב אלה הנחשבות לטובות יהיה ראוי לשבח. אולם מכיוון שהמצב האנושי אינו מאפשר זאת, אין במציאות אדם כזה, ולכן על הנסיך לנהוג בזהירות; עליו להימנע משימוש באותן תכונות שתגרומנה לערעור שלטונו, ולהתרחק מאלה שלא תגרומנה לו נזק, במידת האפשר. אך אם אין הדבר אפשרי, אל לו להקפיד בעניינים אלה יתר על המידה. ואל לו לחשוש כי ייחסו לו תכונות רעות שיפגעו בשמו הטוב, אם התרחקות מהן תסכן את מעמדו. שכן יש תכונות הנחשבות טובות, אך אימוצן תגרומנה לחורבנו, ואילו אימוצן של אחרות, הנחשבות רעות, יכול להבטיח את טובתו.
 
פרק 17: על האכזריות והרחמנות: האם מוטב [לנסיך] שיהיה אהוב או שיראו מפניו
נשאלת השאלה: האם מוטב [לנסיך] להיות אהוב או שיראו מפניו? התשובה לכך היא גם זה וגם זה. אך מכיוון שקשה לחבר בין שני אלה, עדיף לבחור ביראה על פני האהבה, כשנאלצים לוותר על אחת מהן. שכן ניתן לומר את הדברים הכלליים הללו על בני האדם: הם כפויי-טובה, הפכפכים, צבועים וערמומיים, מתחמקים מסכנה וחמדנים. כל עוד תפעל לטובתם ואינך זקוק לתמיכתם, יהיו נכונים לתמוך בך, להעניק לך את דמם, את רכושם, את חייהם ואת ילדיהם; אך כשתזדקק להם, יפנו לך עורף. אותו נסיך שיסתמך על הבטחותיהם ולא ידאג מראש לסעדים אחרים, יביא לחורבנו...בני האדם יפגעו בקלות רבה יותר במי שדאג להתחבב עליהם, מאשר במי שדאג כי יחששו מפניו. שכן, בגלל הטבע הרע שבני האדם, מחויבות המבוססת על אהבה נוטה להישבר. לעומת זאת, הפחד כרוך בחשש מעונש שיתקיים תמיד. יחד עם זאת, הנסיך חייב לדאוג לכך שהמורא לא יתלווה בשנאה; שכן ניתן בהחלט להיות מושא ליראה מבלי להיות שנוא...   
 
פרק 18: באיזה אופן חייבים נסיכים לקיים הבטחות?
ידוע לכל עד כמה ראוי לשבח הוא נסיך השומר אמונים, הנוהג ביושר, ולא בערמומיות. אולם ניסיון זמננו מלמד כי דווקא אותם נסיכים שקיימו אך במעט את הבטחותיהם וסובבו בכחש את בני האדם, הגיעו לגדולה וגברו על אלה שביססו את דרכם על הנאמנות.
יש לדעת כי קיימות שתי דרכים למאבק: בעזרת החוק ובעזרת הכוח. הראשונה היא דרכו של האדם, השנייה של החיות. אך כיוון שהראשונה אינה מספקת לעתים, יש צורך להיעזר גם בשנייה. משום כך על הנסיך לדעת לעשות שימוש באדם ובחיה. הסופרים העתיקים לימדו תורה זאת בעקיפין; הם כותבים כי אכילס ושליטים קדומים אחרים ניזונו על ידי חירון הקנטאורוס, אשר שמר עליהם תחת חסותו. משמעות הדבר היא כי מחנכם היה חציו אדם וחציו חיה, ועל הנסיך לדעת להשתמש בשני טבעיו. האחד אינו בר-קיימא ללא האחר.
כיון שהנסיך חייב לדעת לעשות שימוש בחיה, טוב אם יבחר בשועל ובאריה, שכן האריה אינו מוגן מפני מלכודות והשועל אינו מוגן מפני זאבים. צריך להיות שועל כדי להבחין במלכודות, להיות אריה כדי להטיל מורא על הזאבים. אלה הבוחרים רק באריה אינם מבינים זאת. שליט נבון אינו יכול, ואינו חייב לעמוד בדיבורו אם גורם לו הדבר נזק, ואם הנסיבות שגרמו להבטחה אבד תקפן. לו היו כל בני האדם טובים, לא הייתה זאת עצה טובה. אך מכיוון שהם נוכלים ולא היו עומדים בדיבורם אם כלפיך, אינך חייב לעמוד בדיבורך כלפיהם. לנסיך לא חסרות אף פעם הנמקות לגיטימיות לאי-כיבוד התחייבויות. לכך ניתן להביא דוגמאות אין-ספור מימינו, ולהראות כמה הסכמי שלום, כמה התחייבויות הופרו ובוטלו על ידי נסיכים. וזה שהיטיב לעשות שימוש בשועל, גורלו שפר עליו. אך יש צורך להסוות היטב טבע זה, להיות אמן של העמדת פנים והסתרה. האנשים הם כה תמימים ונוטים אחר צרכי השעה, כך שהמתכוון להוליך שולל ימצא תמיד מישהו שיהיה מוכן ללכת שולל.
מהדוגמאות בנות זמננו ברצוני להזכיר אחת: אלכסנדר השישי לא עשה מעולם דבר אחר, לא חשב מעולם על דבר אחר מאשר לרמות את בני האדם, ותמיד מצא עניין כלשהו כדי ליישם בו כוונה זאת. ולא היה אדם שידע לקבוע מסמרות בתוקף רב ממנו, להישבע לקיימם ואחר כך להימנע מקיומם במידה רבה לא פחות. מעשי תרמית אלו צלחו תמיד על-פי כוונתו, שכן רב-אמן היה בתחום זה.
התכונות החיוביות הנזכרות לעיל אינן צורך חיוני לשליט, אך חשוב כי ייחשב בעיני אחרים כניחן בהן. יתר על כן, אעז לומר כי קיומן והשימוש העקבי בהן מזיקים, ואילו תדמיתן מועילה. ראוי כי תחשב רחום, נאמן, אנושי, שלם ואדוק, ואף תנהג באופן זה; אך עליך גם להיות נכון שלא להיות כזה בעת הצורך. שכן נסיך, ובעיקר נסיך חדש, אינו יכול להרשות לעצמו לנהוג על-פי מידות שאנשים נחשבים בזכותם לטובים, שכן בכדי לשלוט במדינה יש לעתים למעול באמון, לנהוג באכזריות, באופן בלתי אנושי או כנגד הדת. יש להיות נכון לפעול לפי כוון הרוח ותהפוכות המזל; לא לסטות מדרך הישר, במידת האפשר, אך להיות נכון לעשות כן בעת הצורך.נסיך חייב להקפיד שלא להוציא מפיו דבר שלא ייחשב בגדר אחת מחמש המעלות האמורות, ועליו להראות ולהישמע כהתגלמות החסד, האמינות, היושר, והאמונה, במיוחד זו האחרונה. בני האדם שופטים לרוב על-פי מראה עיניים, יותר מאשר על-פי המציאות. שכן מראה העיניים חשוף לכל, ואילו המציאות גלויה רק למעטים. כולם רואים את תרמיתך, מעטים מכירים את טבעך האמיתי, ואלה המעטים לא יהינו לסתור דעת רבים, המוגנים על ידי סמכות המדינה. בכל מעשי האדם, ובמיוחד במעשי הנסיכים, שעליהם לא ניתן לערער בבתי-דין, נוהגים לשפוט על פי התוצאות. ידאג אפוא הנסיך לנצח ולקיים בידו את המדינה. האמצעים ייחשבו תמיד מכובדים ויזכו בשבחי כולם. שכן המוני העם מתרשמים ממראית העין ומן התוצאה...
 
פרק 25: מה מידת השפעתו של המזל על עניני אנוש וכיצד ניתן לעמוד בפניו?
ידוע לי כי בני האדם סבורים שענייני העולם נשלטים על ידי המזל ואלוהים, וכי האנשים, עם כל כשרונותיהם, אינם מסוגלים לשנות את מה שקבעו אלה. מכך עלולה לנבוע המסקנה כי אין טעם לטרוח ולשנות דברים ומוטב להניח להם להתגלגל בנתיב גורלם. גישה זו התחזקה בימינו, בגלל תהפוכות העתים, שבהם נראה כאילו אין לאדם יכולת השפעה. ואף אני נטיתי לעתים לדבוק באמונה זאת. אולם, כדי לא לוותר לחלוטין על כושר הבחירה החופשית שלנו, סבורני כי למזל שליטה במחצית פעולותינו, והוא מניח את המחצית השנייה לבחירתנו החופשית. דומה הדבר לאותם נהרות הרסניים, אשר עולים על גדותיהם ושוטפים עצים ומבנים העומדים בדרכם, מעבירים אדמה מאזור לאזור, מבריחים כל מי שמסוגל להימלט, ללא כל יכולת לעצרם. למרות שכך הוא הדבר, בני האדם, בזמנים כתיקונם, מסוגלים לצפות את הדבר מראש ולהתקין תעלות וסכרים באופן שבעת השיטפונות המים יוטו לתעלות ונזקם לא יהיה כה רב. כך הם פני הדברים גם בכל הקשור למזל. הוא מפגין את עצמתו במקום שבו לא נמצאה תושייה לנקוט באמצעים כדי לעמוד בפניו, והוא מכוון את מכותיו לאותם מקומות שבהם לא הקימו סכרים ותעלות כדי לרסנו. ואם תתבוננו לרגע באיטליה, שהיא זירת ההתרחשויות הללו וזו שגרמה להם להתרחש, תיווכחו כי מדובר בשדה ללא סכר וללא תעלה. שכן, לו נמצאו בה אנשים בעלי תושייה וראית הנולד, כפי שיש בגרמניה, בספרד, או בצרפת, תוצאות ההתרחשויות הללו היו שונות, או שלא היו מתרחשות כלל. אלה הדברים הכלליים שרציתי לומר בעניין ההתנגדות למזל.
סבורני כי אשרי האדם המשכיל להתאים את צעדיו לחלופות העתים, ואומלל הוא האדם שאינו נוהג כך. אנו רואים שבני אדם שונים מכוונים את צעדיהם להשגת מטרותיהם, דהיינו תהילה ועושר – באופנים שונים. האחד נוקט במתינות, האחר בסער; האחד באלימות, האחר בתחבולות; האחד בסבלנות, האחר בקוצר רוח. וכל אחד עשוי להשיג את מבוקשו בדרכו הוא. כמו כן אנו רואים כי יש כאלה המשיגים את מבוקשם ואחרים נכשלים בכך, או ששניים משיגים אותה מטרה בדרכים הפוכות... הדבר נובע אך ורק מנסיבות העתים המתאימות, או שאינן מתאימות לדרך הפעולה... שכן אם מישהו נוקט בדרך אחת, והמזל מאיר לו פנים, הוא עלול להרוס עצמו אם ימשיך באותה דרך כשהתנאים ישתנו. למעשה אין אדם שישכיל להתאים עצמו באופן מושלם לשינויים אלה. זאת משום שמטבעו האדם נרתע משינויים, וכן משום שההצלחה בדרך מסוימת מקשה עליו לנטשה...
אסכם ואומר כי כשבני האדם דבקים בדרכם נוכח תהפוכות המזל (פורטונה), צולחת דרכם כל עוד אינה מתנגשת עם המזל, אך הם נכשלים כשאין התאמה בין השניים. באופן כללי סבורני כי מוטב להיות נועז מזהיר, וזאת משום שפורטונה היא אישה; וכשצריך לרסן אותה, יש להכותה ולדחפה. ונראה כי היא מניחה יותר לנועזים לגבור עליה מאשר לזהירים. אך תמיד, כאישה, היא מתחברת עם הצעירים, הפחות זהירים, הפראים יותר, המוכנים להתמודד אתה באומץ.   
 
תורגם על פי:
Niccolò Machiavelli, IL Principe e Discorsi, ed. S. Bertelli, Milano 1971.
לגבי תרגומים אחרים לעברית, ראו הביבליוגראפיה שבסוף החוברת.
 
 


1 המושג האיטלקי/לטיני – Fortuna – הוא ממין נקבה. בתרגום העברי מתהפך המין לזכר.

 

 

 

 
 
ליצירת קשר עם ד"ר אפי זיו כתבו לדוא"ל : efiziv@efiziv.co.il